ערעור וערעור שכנגד על קולת העונש (נדחה) והכ"ד וחומרת העונש (נדחה)

בפנינו ערעור כפול על מידת העונש שהושת על טור' ברק טייץ (להלן: המשיב). המשיב הורשע בבית הדין קמא, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה שעניינה אלימות כלפי חייל, לפי סעיף 61 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי). הוטלו עליו, בדעת רוב השופטים, 60 ימי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודה צבאית. שופט המיעוט סבר כי היה מקום להשית על המשיב 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בכליאה ממשית. כמו-כן, פה אחד הוטלו על המשיב 3 חודשי מאסר מותנים.

תחילה הופנה ערעור ההגנה הן כנגד הכרעת-הדין והן ולחלופין כנגד חומרת העונש. במהלך שמיעת הערעור, חזר בו המשיב מהערעור על הכרעת-הדין.

נסיבות העבירה בה הורשע המשיב פורטו בהרחבה בהכרעת הדין של בית הדין המחוזי והובאו בקצרה בגזר-הדין. בתמצית נציין, כי המשיב היה מעורב באירוע אלים (להלן: האירוע) שהתרחש בתאריך 20/06/06 ביחידה בה שירת, אשר כוון כנגד רב"ט מדמון (המתלונן), ושבו היו מעורבים חיילים נוספים מהיחידה (להלן: המעורבים הנוספים) ובראשם טור' בוצ'צ'ו (להלן: העבריין העיקרי). העבריין העיקרי נדון לעונש מאסר בכליאה בן 5 וחצי חודשים, ואילו המעורבים הנוספים הורשעו, על-פי הודאתם, בעבירה של התנהגות פרועה, לפי סעיף 128 לחוק השיפוט הצבאי, ונדונו לעונש מאסר בפועל בן 40 ימים, בכליאה ממשית.

למעשה, אין חולק כי חלקם של המשיב ושל המעורבים הנוספים באירוע הינו דומה, וחמור פחות במידה ניכרת מחלקו של העבריין העיקרי.

בית הדין המחוזי החליט, כאמור, ברוב דעות, להקל בדינו של המשיב, לעומת העונש שהושת על המעורבים הנוספים, וזאת בעיקר לנוכח הרישום הפלילי אשר בצידה של העבירה שבה הורשע - לעומת העבירה של התנהגות פרועה, שבה הורשעו המעורבים הנוספים, שאינה נושאת רישום פלילי - וכן בשים לב לכך שהמשיב פוטר בינתיים מן השירות והשתלב במסגרת האזרחית.

באת-כוחה המלומדת של התביעה הצבאית עתרה בפנינו להחמיר במידה משמעותית בעונש שהושת על המשיב, ולהורות כי העונש ירוצה בדרך של כליאה ממשית, בדומה לעונש שהוטל על המעורבים הנוספים.

מנגד, עתר בא-כוחו המלומד של המשיב כי נקל בדינו, בשים לב להשלכות החמורות של הרישום הפלילי הנלווה לעבירה שבה הורשע, במיוחד לנוכח רצונו של המשיב ללמוד משפטים. הסניגור הוסיף, כי המערער מבקש כי העבירה בה הורשע תומר לעבירה של התנהגות פרועה, ואילו הייתה התביעה נענית בחיוב לבקשתו בעניין זה, היה מסכים לרצות עונש של 40 ימי מאסר בכליאה, בדומה לעונש שהוטל על המעורבים הנוספים. אלא שהתביעה הצבאית דחתה את בקשת ההגנה להמרת סעיף האישום.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את שני הערעורים על מידת העונש.

למעשה, שני הצדדים סמכו את ידיהם על עקרון השוויון ועל הכלל בדבר "אחידות הענישה". כאמור, התביעה הצבאית עתרה להורות על ריצוי העונש של המשיב בכליאה ממשית, בדומה לעונש שהוטל על המעורבים הנוספים; ואילו, המשיב היה מעדיף, כאמור, כי יושוו הן סעיף האישום והן עונש המאסר, לאלה של המעורבים הנוספים, אלא שהתביעה לא הסכימה לכך.

בית הדין המחוזי שקל כדבעי את מכלול השיקולים והנסיבות, לקולא ולחומרה, ואיזן כראוי ביניהם, ועל כן אין מקום להתערבותנו. אמנם, ניתן לומר כי העונש שהושת על המשיב, אשר נקבע לריצוי בדרך של עבודה צבאית, קל מזה שהוטל על המעורבים הנוספים (אשר עליהם הוטל עונש של כליאה ממשית). אולם הבחינה הינה מהותית וכוללת, ואין להתעלם מהשוני המהותי בין העבירה שבה הורשע המשיב לבין זו שבה הורשעו המעורבים הנוספים, ומההשלכות של השוני האמור. אמנם, המעורבים הנוספים הודו באשמות, ואילו המשיב כפר באשמה בערכאה הדיונית והודה למעשה באשמה רק בערכאת הערעור. אולם, בסופו של דבר, לא ראינו לנכון להחמיר בדינו של המשיב, מהטעמים שצוינו על-ידי הערכאה קמא.

סוף דבר, הערעורים נדחים, וכל רכיבי פסק-הדין של הערכאה קמא יוותרו על כנם.

אשר על כן, המשיב יתייצב בתאריך 10/07/07, עד השעה 11.00, במדור שיקום במקמצ"ר, לתחילת ריצוי העבודה הצבאית, במקום ובתנאים שנקבעו על-ידי בית הדין המחוזי.

ניתן והודע היום, כ"ו אייר תשס"ז, 14 מאי 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

אב"ד                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                  העתק           נאמן           למקור

                                                                        רס"ן     נילי שרעבי - בלומנטל

תאריך: ______________________                    ק.                בית                הדין